<h1>ארחות חיים הלכ' חולו של מועד סימן ז'</h1>
<h2>דף יח:</h2>
וכותבין כל מעשה ב"ד במועד כיצד כותבין הדיינים אגרות שום ואגרות מכר שמכרו למזון האשה והבנות ושטרי חליצה ומאונין וכל הדברי' הצריכי' להן לכתוב כדי שיזכרום כגון טענו' בעלי הדין או דברים שקבלו עליהם. מי שצריך ללוות במועד ולא האמינו המלוה הרי זה כותב שטר חוב וכן כותבין גיטין כגון אם רוצה לילך בשיירא ושוברין וקדושין ומתנות כל אלו מותרין לכתבן במועד לפי שאין מקפידין על כתיבתן והוי כמעשה הדיוט וכ"כ הרמב"ם ז"ל וי"א שכל אלו דבר האבד הם. ואסור לכתוב במועד אפי' ספרים תפילין ומזוזות ואין מגיהין אפי' אות א' בספר העזרה מפני שכל זה מלאכה שאינה לצורך המועד. ופי' ספר העזרה ספר תורה שקורא בו כ"ג בי"הכ ועל זה אין מגיהין בו במועד לפי שאינו צריך עד י"הכ הא אם צריך לקרות בו מגיהין אותו ברגל וכן אם הוא ענין שלא יהיה לו ס"ת להגיהו בו לאחר המועד מגיהין אותו במועד וכל כתבי הקדש בין במקרא בין בתלמוד שאין לך אבד גדול מזה כך פסק הר' יום טוב אשבילי ז"ל בשם רבותיו וכן נראה הלכה למעש'. ע"כ והר' אשר ז"ל פירש ספר העזרה ס"ת שקורין בו בעזרה והטעם משום דאדם מקפיד על כתיבתו דהוי מעשה אומן ואסור וכך פירש הר"פ ז"ל וביאר עוד ומכאן יש לאסור לכתוב על ידי שינוי דעוגל אלא צריך שינוי בכל האותיות לעשות אותיות חתוכות והיו"ד עושין כמין עוגל קטן וצ"ע. והר"ת מתיר לכתוב כתיבת מש"ק בלא שום שינוי לפי שאינו אסור אלא כתיבה תמה.
